החלטה בתיק בר"ע 31285-09-11

1.     לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מיום 29.8.11 (השופטת יפה שטיין ונציגי הציבור גב' סוזי לוי וגב' וידה ילוז; דמ"ש 6135-09) בו התקבלה תביעתו של המשיב לתשלום שכר עבודתו, ופיצויי פיטורים.

2.     המשיב טען, כי בנסיבות המקרה לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך לעבוד במבקשת (להלן- החברה), ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים.  בנוסף לכך  טען המשיב, כי החברה לא הייתה זכאית לקזז משכרו את דמי הנסיעות, ולכן יש להשיב את השכר שנוכה ממשכורת חודש יוני 2009.

3.     החברה טענה, כי המשיב התפטר מעבודתו לאחר שסרב להצעות העבודה השונות שהוצעו לו על ידי החברה, ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים. בנוסף לכך טענה החברה כי דמי הנסיעות נוכו מהמשיב כדין, לאחר שהתברר לחברה כי הוא אינו זכאי להן בשל קרבת מקום מגוריו למקום העבודה.

4.     בית הדין האזורי קיבל את התביעה, וקבע כי מנסיבות המקרה עולה, שהחברה הייתה מעוניינת בהפסקת עבודתו של המשיב, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. עוד קבע בית הדין האזורי, כי החברה לא הייתה רשאית לקזז את דמי הנסיעות, ועליה לשלם למשיב את שכר העבודה שקוזז.  

5.     בבקשת רשות הערעור,  מעלה  החברה טענות אלו: קיזוז הוצאות הנסיעה של המשיב נעשה כדין; החברה לא ויתרה על טענת הקיזוז לאור הליך קודם שהתנהל בין הצדדים; בנסיבות המקרה המשיב אינו זכאי לפיצויי פיטורים; המשיב לא העמיד את החברה על כוונתו להתפטר; החברה זכאית לקזז מהמשיב תמורת הודעה מוקדמת.

6.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור, מבלי לבקש את תגובת המשיב. הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות . בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל.

7.     בית הדין האזורי ביסס את זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים על קביעותיו העובדתיות ש" הנתבעת (החברה- ע.ר.) 'דחפה' את התובע (המשיב- ע.ר) להתפטר", וכי " בנסיבות העניין... נראה כי אכן הנתבעת (החברה-ע.ר.) העדיפה שלא להמשיך להעסיקו". בית הדין האזורי היה ער לכך, שהמשיב סרב לקבל הצעות עבודה חלופיות שהוצעו לו על ידי החברה,  אך קבע שאין בעובדה זו כדי לטשטש את התמונה בכללותה ממנה עולה, כי החברה באופן בו התנהלה היא זו שגרמה להתפטרותו של המשיב, ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים.במסקנות אלה איני מוצא טעם משפטי המצדיק את התערבותי.

8.     טענת החברה, לפיה היא זכאית בנסיבות העניין לתמורת הודעה מוקדמת - דינה להידחות. בית הדין האזורי קבע כאמור, שהחברה היא ש"דחפה" את המשיב להתפטר, ומשום כך מן הסתם הייתה מודעת היטב לתוצאות האפשריות של מעשיה, ולפיכך אין מקום בנסיבות אלא לדרישה למתן הודעה מוקדמת על ידי המשיב.

9.     בית הדין האזורי קבע קביעה עובדתית, כי מקום מגוריו של המשיב היה ידוע לחברה עוד בתקופה בה התנהל ההליך הקודם בין הצדדים. המשיב לא הסתיר את מקום מגוריו, ודי היה בידיעה זו על מנת לבחון כבר בהליך הקודם, האם היה המשיב זכאי לדמי נסיעות אם לאו. החברה בחרה שלא להעלות את טענת קיזוז דמי הנסיעות בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, ולכן אין היא רשאית לקזז באופן חד צדדי את דמי הנסיעות. 

10.           סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"א שבט תשע"ב (14 פברואר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.